המילה מיגרנה מגיעה מהמילה היוונית hemicrania שמשמעותה "חצי ראש", בגלל תחושה המכות החוזרות או תחושת הדקירות שמורגשת בתדירות גבוהה בצד אחד של הראש. המיגרנה מוכרת כבר לפני 4,000 שנה ואפילו מוזכרת בכתבי הקודש.
למרות השכיחות הגבוהה קיימים מיתוסים ותפיסות מוטעות רבות בנוגע למיגרנה. לדוגמא אנשים רבים סבורים שרק נשים סובלות ממיגרנה, אחרים סבורים שחולי המיגרנה הם פשוט היפוכונדרים. זאת עובדה: כמעט אף אחד לא מתייחס למיגרנה באופן רציני אלא אם כן הוא סובל ממנה בעצמו. למרות הכאב המייסר המלווה להתקפי המיגרנה ולמרות הפגיעה הקשה באיכות החיים, רוב האנשים החיים עם מיגרנה סובלים ממנה בשקט.
למרות שאין שני חולי מיגרנה הסובלים מאותם סיפטומים בדיוק, ארגון כאב הראש הבינלאומי (International Headache Society HIS) קבע קטגוריות שונות למיגרנה על מנת להבחין בין הספטומים של מיגרנה לסיפטומים של כאב ראש רגיל. שתי הגירסאות הנפוצות ביותר של המיגרנה הן מיגרנה "רגילה", או מיגרנה ללא הילה. הגירסה השנייה היא מיגרנה "קלאסית", או מיגרנה עם הילה.
הילה היא מושג רפואי המתאר שורה של סיפטומים נוירולוגיים שעשויים להתלוות למיגרנה. הסיפטום הנפוץ ביותר הוא הפרעות בראיה, אך הסיפטומים יכולים להיות גם חוסר תחושה או תחושת עקצוץ, סחרחורת או אפילו תחושה של חוסר איזון או וורטיגו.
מרבית חולי המיגרנה, 85% בערך, סובלים ממיגרנה של הילה. הסיפטומים כוללים כאבי ראש חזקים ומחזוריים התוקפים לרוב רק צד אחד של הראש, היכולים לעבור גם לצד השני של הראש במהלך התקפת הכאב. או שכאבים אלו יכולים להחליף צד מהתקף כאב אחד לזה שאחריו או אפילו להתפשט בהדרגה לכל הראש.
במיגרנה רגילה, הדקירות – דופק הכאב – מלוות בדרך כלל בבחילות, הקאות ואף ברגישות לאור, לקול ואף לריחות. התקפת מיגרנה שכזאת תסתיים תוך 4 עד 72 שעות. במהלך התקף מיגרנה שכזה לחולה אין ברירה בדרך כלל אלא לשכב בחדר חשוך עד שהסיפטומים ייעלמו.
עבור כ-15% מחולי המיגרנה, תחילתו של התקף מיגרנה אמיתי הוא הילה. בשלב זה המיגרנה מתאפיינת בשורה של סיפטומים נוירולוגיים (סיפטומים היליים), אשר מתגברים בדרך כלל בתוך 5 עד 20 דקות ונמשכים בסך הכל בין 30 ל-60 דקות.
התקף מיגרנה מתחלק לארבעה שלבים מובהקים, אשר משתנים בעוצמה שלהם בין חולה אחד לשני ועשויים גם להשתנות לאורך זמן.
בדרך כלל התקף המיגרנה מתריע על עצמו מספר שעות או מספר ימים לפני הופעתו בתחושה של עייפות, נרגנות, אופוריה, איבוד תאבון או תאבון יתר ו\או בירידה ביכולת ההתמודדות עם הלחץ היומיומי.
עבור כ-15% מחולי המיגרנה, תחילתו של התקף מיגרנה אמיתי הוא הילה. בשלב זה המיגרנה מתאפיינת בשורה של סיפטומים נוירולוגיים הכוללים ראייה לקויה, חוסר ריכוז וקשיי דיבור. בנוסף, הסימפטומים כוללים תחושת דקירת סיכות ומחטים ותחושת אי נוחות בצד אחד של הגוף. סיפטומים אלו מתגברים בדרך כלל בתוך 5 עד 20 דקות ונמשכים בסך הכל בין 30 ל-60 דקות.
שלב זה כולל כאב ראש חזק שעשוי להתלוות אצל חלק מהחולים בסיפטומים אחרים כגון בחילות, הקאות ושילשולים. גירויים יומיומיים כגון אור יום או מוזיקה עשויים להחמיר את הכאב, הסובלים מגירויים אלו יעדיפו לשהות במהלך הכאב בחדר חשוך ושקט. ללא טיפול שלב זה עשוי להתארך בין 4 ל 72 שעות.
במהלך שלב זה, הסיפטומים המתלווים למיגרנה נסוגים באיטיות, ובכל זאת חולים רבים מותשים לחלוטין, סובלים ממצבי רוח משתנים ועשויים לסבול מקשיי ריכוז שיימשכו עד יומיים לאחר התקף המיגרנה.
ארבעת שלבי המיגרנה אינם כוללים את הפחד מהתקף המיגרנה הבא, מה שחולי מיגרנה רבים חווים בפרקי הזמן חסרי הכאב שבין התקף להתקף. הגרוע ביותר בפחד זה - שנהיה קבוע עם הזמן - הוא תחושת החרדה שלא מרפה שעלולה להביא לפגיעה בחיי המשפחה, פגיעה במערכות יחסים, בקריירה ובזמן הפנוי של החולים.